ההתאגדות בספורט

היחס  לשחקן, קבוצה, מאמן, אוהד, קהל וקהילה.

"כל מה שאני יודע על מוסריות ומחויבות האדם , אני חייב למשחק הכדורגל",

אלבר קאמי

הקדמה:

המשחק הספורטיבי, הוא העיסוק הוולונטרי התרבותי הגדול ביותר של החברה האנושית.

ההסבר והתשובות לכך הן חובקי עולם ונפש, הם קשורים לבריאות, תחרותיות, פנאי, מראה, פרסום, ערכים ועוד ועוד. אך ברצוננו להתייחס למשהו אחר, מחד גיסא פשוט מאוד, אך מאידך גיסא נותן הסבר משמעותי על טיבה של התופעה ואולי על האדם בכלל, והוא הצורך האנושי, ההזדקקות האנושית להיות 'חלק ממשהו'.

בעיתות אלו של המאה ה-21, תקופה בה ההתאגדויות האנושיות מתפרקות והקידוש של הפרט והאינדיבידואל מתחזקים וכמעט מתעלמים מן המשותף ומן הכלל, בספורט ניתן למצוא קוד הולך וגדל של יצירת קבוצות ושל קיום התאגדויות אנושיות וולנטריות אשר מעניקות לאנשים מקום, שייכות ומשמעות.

אחד הדברים הבסיסיים והחיוניים לאדם הוא גיבוש זהותו. זהות אשר מעניקה בטחון ומשמעות, אשר ביכולתה לייצר צו 'עשה' כלפי העולם. ניתן לבחון את זהותך מזוויות רבות, כגון: מגדר, פוליטיקה, דת, לאום השתייכות חברתית וכו'. בכל מפגש אנושי אדם נדרש להגיד מי הוא?, וכך נגזר לאן הוא שייך ואיך יראו אורחות חייו. דרך זה, האדם מגדיר את אמונותיו. הבניית הזהות היא חלק מרכזי מגיבוש העולם הערכי והמוסרי של האדם.

שחקן כחלק מקבוצה

פעולתנו בונה מחדש את תפיסת הקבוצה בספורט כקרקע מחנכת ליחיד שבוחר להשתייך לקבוצה ספורטיבית כזו או אחרת, כדי להתמודד עם אתגר זה אנו רוצים לנסות ולהניח כמה מרכיבים מעולם הקבוצה בתנועות הנוער.

 הקבוצה בתנועת הנוערהקבוצה הספורטיבית
חינוך ערכיהתמודדות עם עולמו של החניך, יצירת מצפן מוסרי המסוגל להבחין בין טוב לרע, לבקר את המציאות ולפעול לשינוייה בהלימה לגיבוש עמדתו.פיתוח יחס חברי, אחראי ודואג בין שחקני הקבוצה. הודאה על שימוש בכוח מיותר, גינוי של אמירות אלימות או גזעניות. התבוננות לא רק על מה קורה בזמן האימון, אלא על כלל הקשר בין חברה וספורט בארץ.
מפגש אשר במרכזו שוויון ערך האדםהנכונות לקבל את השונה ממך, גם בסממנים החיצוניים (עדה, דת, מין וגיל וכו') וגם ביחס לדעות ולתרבות השונה.הקבוצה היא מקום לכל מי שחפץ בה, ללא הבדלים, לכולם יש מקום בספורט.
הנהגה עצמית–  הובלה ע"י חברי הקבוצה. התמודדות של כל החברים להשפיע על הקבוצה ללא היררכיה ומדרגיות נתונה מראש.הובלה של חברי הקבוצה את עצמם בהתמודדות של כל החברים להשפיע על הקבוצה ללא היררכיה נתונה מראש, כדוגמא קפטן שהוא מהווה דמות מופת אשר מכתיבה את אופיה הערכי של הקבוצה.
שיתוףהרצון של היחידים לחלוק עם חבריהם את מרכיבי חייהם.הקבוצה היא לא רק מה שמתרחש במגרש אלא גם כלל מערכות היחסים  של השחקנים.
פעולה כלפי שינוי החברההקבוצה שואפת לחולל שינוי מחוץ לגבולותיה של הקבוצה.מרכיב זה תלוי בדמות מנהיגה כמו מאמן/קפטן/קהל שמזהים בכוחה של הקבוצה כוח השפעה ויכול לייצר שיח ערכי ופוליטי בקרב אוהדיה ושותפיה.
משימה משותפתנכונות לחולל את השינוי החיצוני המבוקש ע"י תמורה ערכית, פנימית וחברתית ולא קשורה לתמורה חומרית.המשימה של קבוצת הספורט היא כביכול מובנת מאליה, וזה הניצחון במשחק, אבל הניצחון הוא לא חזות הכל. משימה משותפת יכולה להיות מאבק חברתי כזה או אחר, קידום של תוכן או רעיון שקבוצה/הנהלה/ קהל מעוניינת בו.

מרכיבי הקבוצה בתנועת הנוער יכולים לבוא לידי ביטוי גם בתוך הקבוצה הספורטיבית.

ייתכנותה של קבוצה על בסיס מרכיבים אלו כרוכה במספר תנאים.

  • מרכזה הרעיוני של הקבוצה.
  • דמותו של המאמן.
  • משך הזמן בו מתחנכים הילדים בקבוצה זו.
  • מרכז הדרכה איכותי שיודע לתרגם רעיון למעשה.

השחקן בדומה לאוהד מוצא בקבוצה את תחושת השייכות, מוצא בה מקום לביטוי אישי ולהיותו משמעותי למישהו אחר, הדבר מתבטא למשל, בחברות בתוך הקבוצה, עידוד הדדי של שחקני הקבוצה ובהתמודדות משותפת בהצלחה ובכישלון.

השחקן גם יכול למצוא בקבוצה את היכולת למשב אותו ולהבין במה הוא צריך להשתנות, במה הוא צריך להשתפר ויכול למצוא דמות של אב או מדריך בדמותו של המאמן( המבוגר האחראי) שידריך את הקבוצה גם בפן המקצועי וגם בפן החברתי והבין-אישי בקבוצה.

כלומר אם נסכם נקודה זו הקבוצה משמשת כתא חברתי המקנה כלים לאדם בחברה, ניתן לומר שהקבוצה מהווה מעין מיקרוקוסמוס לחברה בהיבטים מסוימים.

הקבוצה הספורטיבית מקיימת בצורה מופלאה את עיקרון הסינרגטיות. אמנם לכל שחקן יש את האישיות שלו, היכולות שלו והתפקיד שלו, אבל איך קבוצת כדורגל יכולה לשחק בלי השוער שלה? ומה יעשה השוער בלי הקבוצה שתמנע מהקבוצה היריבה להגיע לשער?  ז"א הסינרגטיות היא הלכה למעשה בתוך המשחק.

אוהד-כחלק מקהל

”אדם מגדיר עצמו כחלק מתוך קהילה ולאופן שבו קהילה מייצרת גבולות חברתיים".

פרדריק ברט'.

כאשר אדם מקבל על עצמו להיות חלק מקהילה, זה קורה הן מתוך הצורך שלו בשייכות והן מתוך הצורך להזדהות עם מה שהקהילה מסמלת, ערכיה ומה שהיא מבטאת כלפי חוץ. כמו כן הקהילה נותנת לאדם את המקום האנושי לתת ביטוי למחשבותיו, וליצור יצירה אישית בעולם.

ניקח לדוגמא מועדון אוהדים של קבוצת כדורגל מן המניין. באופן טבעי, הקבוצה תשחק בימי שבת. אורך המשחק הינו 90 דקות ולמשחק מגיעים חבורות של אוהדים. ניתן לצפות שחבר מועדון האוהדים של הקבוצה יאהד את קבוצתו לאורך 90 דקות (בזמן שהמשחק מתרחש), אך בעולם הכדורגל האהדה לא מסתכמת בעידוד בזמן המשחק. האוהדים מדברים על הקבוצה והמשחק לפני ואחרי המשחק, לובשים ועונדים את סמלי הקבוצה ביום יום, מתכתבים בפורומים של מועדוני האוהדים, יוצרים מפגשים חברתיים שאינם תלויים ביום המשחק או בקבוצה אותם הם אוהדים. כלומר מועדון האוהדים ייצר קבוצה חברתית על בסיס אהבה ואהדה משותפת לקבוצת הספורט המסוימת אך עם זאת הם ייצרו קהילה אוטונומית אשר מושתתים על קודים עצמאיים. אותה קבוצת אוהדים יצרה זהות שמתכתבת עם קבוצת הספורט עצמה, אבל היא מקיימת את עצמה.

קבוצת האוהדים מרגישה זיקה לקבוצה (משתנה בין אוהד לאוהד) ולכן היא מסכימה להכיל לא רק את הישגי הקבוצה, היא מכילה בתוכה את כל המרכז הרעיוני עליו עומדת הקבוצה ומרגישה צורך לקחת אחריות על ההיסטוריה, ההווה והעתיד של הקבוצה.

 לדוגמא אוהדי "מכבי תל-אביב" מדגישים (בעיקר בעבר) את פירוש ראשי התיבות של שם הקבוצה שלהם (מכב"י: "מי כמוך באלים יה'") כדי לטעון לחיבור בין הדת לקבוצה. האובדים מספרים את עובדת היות מועדון "מכבי" הארגון הציוני הראשון שהוקם בארץ ישראל, כדי לייצר משמעויות לאומיות לקבוצה ולאוהדיה. בנוסף האוהדים בוחרים לכנות את קהילתם החברתית בשם,  למשל מכבי תל אביב  הוא "השחקן ה-12".

לקבוצות אוהדים אלו יש יכולת להיות כוח פעיל במציאות לשינוי חברתי ואף להיאבק על בניית העולם הערכי בספורט ובחברה בכלל. הדבר בא לידי ביטוי בכך שבתוך קבוצות אלו ישנם אוהדים אשר תופסים עצמם כמנהיגים וגרעין קשה לאותה חבורת אוהדים והם יכולים להכריע האם להשתתף במאבקים ציבוריים, להוביל מאבק בתופעות חברתיות כמו גזענות במגרש ומחוצה לו או כמו התגייסות לטובת חייל בודד שנהרג בפעילות צבאית ורוצים לחלוק לו כבוד אחרון על השתתפותו בלחימה.

דוגמאות לכך יש הרבה. למשל במשחק של הפועל תל אביב, כאשר באחד המשחקים הורם שלט שנכתב בו "ערבים ויהודים מסרבים להיות אויבים, וכן בקבוצת סט. פאולי בגרמניה, שם יש מאבק כללי ומתמשך בהומופביה שמתבטא גם במגרש וגם ברחובות. (מצ"ב דוגמאות)

לא בכדי המושגים: קהל, קבוצה ואגודה הם מושגים שכיחים בנוף הספורטיבי. הספורטאי בקבוצת הכדורגל כשם האוהד של קבוצת הבייסבול, שניהם מרגישים זיקה למשהו רחב יותר מעצמם, מפתחים יחס לסמלים (כמו המנון או צבעים), גדלים על אתוס משותף, חווים את חיי הקבוצה באופן עוצמתי בעל משמעות מרכזית בחייהם. כמובן שרמת הזיקה משתנה בין אדם לאדם, בין מקום למקום.

קישורים לוידאו – https://www.youtube.com/watch?v=69kAXVOXIqU

כתב: עומר ליבנת, מייסד ומוביל ארגון החלוץ – חינוך דרך ספורט

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:

דילוג לתוכן