תחרותיות בספורט

אחד הנושאים המעניינים והמורכבים בתחום הספורט מבחינתנו הוא הבט התחרותיות בספורט. נכתבו לא מעט מאמרים ומחקרים על האופן בו התחרותיות מקדמת את המוטיבציה של השחקן. זו דילמה חיה שאנו פוגשים בכל אימון ומשחק בתור אנשי חינוך. כמובן שהתחרותיות לא קיימת רק בשדה הספורטיבי. בחברה בה צבירת הכסף במרכז, בה האינדיבידואל הוא מעל הכל, תמיד תהיה שאיפה להיות הכי טוב. גם על חשבון אחרים.

אנו רוצים לעשות את ההבדלה בין ספורט מקצועי לספורט לא מקצועי/עממי, בין ספורט לאלופים לספורט להמונים. בכל ענף ספורט תחרותי יש העוסקים בו בצורה לא תחרותית. העיסוק מתקיים משלל סיבות. למשל משחק עם חברים, רצון לשמור על אורך חיים בריא או לשם הנאה צרופה. התחרותיות קיימת גם בספורט המקצועי וגם בספורט העממי, זה משהו שמקיף אותנו מאז שאנחנו ילדים, תמיד אנחנו רוצים להיות יותר טובים במה שאנחנו עושים וכולנו אוהבים להצליח.

 בספורט המקצועי, או בשמו, "ספורט לאלופים" אתה לא תוכל להשתתף אם לא תהיה הכי טוב, אתה נמדד תמיד מול ספורטאים אחרים. בספורט הלא מקצועי, או בשמו, "ספורט להמונים" כל איש ואישה יכולים להשתתף, להתאמן ולשחק בלי קשר לרמה האישית שלהם, אתה נמדד מול עצמך. מול איך ששיחקת אתמול, אתה נמדד ברמת ההשקעה שלך וכו'.

קוד התחרותיות

חשוב לציין שתחרותיות היא תכונת אופי נרכשת שמקורה בחינוך ו/או השפעת הסביבה.

התחרותיות היא מוטיבציה הפכפכה, אנו מאמינים שכל מי שעוסק בספורט (מקצועי ועממיי) רוצה להשתפר ולהתקדם, בין אם זה בספורט קבוצתי כמו כדורעף או כדוריד ובין אם זה ספורט אישי כמו ריצה או ג'ודו. בכל תחרות, בכל משחק יש אתגר שהספורטאי רוצה להצליח בו.

אנו מקדמים תחרותיות בריאה. כזו שהספורטאי רוצה להצליח ולהשתפר בפן האישי או הקבוצתי, לא מול יריבים אלא דווקא מול חברים שבאים להנות, להתאמן, לשחק ביחד, שהנצחון הוא לא הדבר הכי חשוב

פייר דה קוברטן, מייסד האולימפידה המודרנית אמר:

 "הדבר החשוב ביותר הוא לא הנצחון אלא ההשתתפות".  

בניגוד לספורט המקצועני אין זה משנה אם ניצחת או הפסדת במשחק החובבני, אין חשיבות עליונה אם הבקעת גול, לא יתהפך העולם אם קלעת את סל הנצחון או לא. אלו לא יקרו בספורט החובבני כי אין זה המקצוע של השחקן, זה לא הפרנסה שמקיימת אותו, זה לא הדבר המרכזי שמגדיר אותו.  מה שמשנה בספורט החובבני זה שהתאמצת, לא ויתרת ונתת את כל מה שאת יכולה לתת.

ג'ון וו'דן, מאמן מכללות אמריקאי שלקח עשר אליפויות כמאמן נשאל בראיון, מי השחקנים הכי טובים שאימנת? הוא ענה שבמהלך השנים הוא אימן המון שחקנים טובים, אבל הוא רצה לתת כדוגמא שני שחקנים שהם לאו דווקא הכי מפורסמים, ששיחקו הכי טוב או שלקחו אליפויות, אלא דווקא שני שחקנים שהתאמצו הכי הרבה ועשו את השיפור הכי משמעותי מן הרגע שהם הגיעו להתאמן אצלו.  אלו השחקנים שהוא בחר הזכיר.

אנו בונים חברה שבה יותר ויותר אנשים עוסקים בספורט בלי לפחד מהתחרות הדורסנית שלפעמים הספורט יכול להביא, חברה שבא זה לא משנה מי הכי טוב ומי ניצח אלא חברה שלכולם יש מקום לשחק, להנות ולהשתפר.

כתב: עומר ליבנת, מייסד ומוביל ארגון החלוץ – חינוך דרך ספורט

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:

You cannot copy content of this page

דילוג לתוכן